על שאלת מליון הדולר הזאת, יש תשובה אחת ברורה… מי מחליט מה יאכלו בבית? מי מחליט מה יוגש על השולחן? מה מונח במקרר?
אתם.

לפיכך, אם הילד שלכם מוכן לאכול רק מעדנים ופסטה בלי רוטב, ואתם תמשיכו למלא את המקרר במעדנים ולהגיש אל השולחן פסטה בלי רוטב – לא תהיה לילדכם שום סיבה לחרוג מן ההרגל שלו. אם תגדילו לעשות ותוודאו שאף אצל הסבא והסבתא, החברים ובצימר יהיו מעדנים ופסטה בלי רוטב, כדי שחס וחלילה הילד לא יחווה תסכול – הרי שבעצם, החרפתם את הבעיה.

אתם לא יכולים להחליט מה הילד יאכל, מאחר שהפה שלו ברשותו, אבל אתם בהחלט יכולים להחליט מה יוגש אל השולחן. לפעמים יהיו אלה מעדנים ולפעמים לא. לפעמים פסטה בלי רוטב ולפעמים משהו אחר. אולם בגדול, האחריות היא עליכם – להציב את הילד בפני עובדות החיים.
במקרה זה, עובדות החיים הן שלא תמיד יהיה את המשהו האחד הזה שאני אוהב (בטיול שנתי, בחדר האוכל הצבאי, בערב חברה וכדומה), ולכן עלי להיפתח גם לטעמים אחרים, או להישאר רעב.

יש לציין כי עימות כזה סביב שולחן האוכל עלול להיות תובעני ומתיש, אך הוא חלק בלתי נפרד ממשימת ההורות שלכם.
אפשר להסתכל על כך בצורה הבאה:
– אם אנחנו ממשיכים לאפשר לילד להיות בררן, אנחנו משלמים מחיר של היערכות תמידית עם אוכל נוסף עבורו ומחשבה נוספת לפני כל יציאה מן הבית
– אם אנחנו מחליטים לעמת את הילד עם "עובדות החיים" ולהפסיק להגיש לו את מה שהוא דורש, אנחנו משלמים מחיר של כמה ארוחות משפחתיות שיהיו מלוות בדרמות

אם החלטתם "להיכנס ראש בראש" בבעיית הבררנות, טוב יהיה אם תעשו זאת בליווי של הדרכת הורים, שתסייע לכם לבחור את המילים הנכונות ולעשות את המעבר הזה בצורה נעימה ואף אפקטיבית.