אוכלים את הלב

לפני מספר ימים הגעתי לצפייה אצל משפחה חדשה, אשר כבר במפגש ההיכרות הראשון הציגו את הבעיה העיקרית שלהם: ילד בכור, בן 7, בעל שומן עודף ומתנגד לכל פעילות מחוץ לבית.

כבר מהמשפט הראשון הזה נכמרו רחמי על הילד, ששני הוריו בעלי מבנה גוף ממוצע ושני אחיו הקטנים רזים ופעילים. בצפייה אצלם בבית, ראיתי את הפער הזה ממש מול עיני: אחיו של הילד, בת השנתיים ובן הארבע, מתרוצצים ללא הרף בין הסלון לגינה, בין הבימבה לתלת אופן, רודפים זה אחר זה, רצים אחרי הכלב… אך בן ה-7 יושב עם אמו בסלון, אנוס להכין את שיעורי הבית ופוזל לעבר הטלוויזיה.

בשעת ארוחת הערב ישבו כולם לאכול יחד. ארוחת הערב היתה עשירה ומגוונת, ובן ה-7 אכן אכל יפה ומאוזן, אבל… המשיך והמשיך לאכול, גם לאחר שאחיו פרשו מן השולחן והוריו סיימו לאכול. "אני עוד רעב" הוא אמר וביקש עוד מנת קורנפלקס אחרי האוכל.

למרות שבשעת צפייה אני מבקשת מההורים להתעלם ממני ככל האפשר, לכסנה אלי האמא את מבטה ושאלה אם לתת לו את המנה הנוספת או לא…
מה אתם אומרים? לתת או לא לתת?

זאת הדילמה אותה חווים כל ההורים לילדים בעלי עודף משקל: לתת או לא לתת?

אכילה רגשית היא בעיה רחבה ומוכרת, ובשנים האחרונות אנחנו רואים אותה יותר ויותר גם אצל ילדים רכים בשנים.
במקרה הזה, הילד היה תמיד "צ'אבי", אך עם כניסתו לבית הספר תפס המשקל יותר ויותר משקל בנפשו של הילד ובפוקוס של המשפחה כולה.

image description

אכילה רגשית היא בעיה סבוכה ומקורותיה נעוצים במגוון רחב של גורמים והשפעות גנטיות; הדבר הראשון אותו יש לעשות במקרה כזה, הוא התאמה של טיפול רגשי צמוד לילד, כזה שמתאים לאופי הילד ולגילו. טיפול רגשי כזה, אמור ללמד את הילד, בסופו של דבר, להביע את רגשותיו באופנים אחרים, כאלה שאינם מקושרים עם אוכל.

עם זאת, קיימים מספר צעדים שאפשר לבצע במערכת המשפחתית, במקביל לטיפול בילד:

  1. הכרזה על "מהפכת בריאות" כוללת בבית המשפחה, במסגרתה לא נכניס "אויבים" הביתה. הכרזה על מהפכה שכזאת, אשר לא מדברת על הילד אלא מדברת על רצון המשפחה כולה (בהובלת ההורים) בחיים בריאים יותר, מוציאה את הפוקוס מהאוכל של הילד בעל עודף המשקל ומעבירה אותו אל המשפחה כולה.
    בנוסף, ברגע בו ההורים "מכריזים" על כך, הם בעצם מתחייבים על כך קבל עם ועדה, מה שאכן יעזור להם לקיים אורח חיים בריא יותר לאורך זמן.
    אם קשה לכם לבצע זאת בעצמכם, אפשר בהחלט לפנות לתזונאי/ת מוסמך שיעזור לכם לבנות תפריט משפחתי (לא לילד! למשפחה כולה!), כזה שיגרום לכך שבמקרים בהם הילד ייגש אל המקרר או אל הארון – הוא ימצא שם רק דברים טובים ומותאמים.
  2. באותה נשימה, כדאי מאד להפסיק לדבר עם הילד על אוכל. בכלל. לא "תאכל את זה, זה בריא" ולא "אל תאכל את זה, זה משמין" ולא "כמה אתה אוכל?" ולא "אולי מספיק?"… מאחר שלכל אכילה רגשית יש גם איזה שהוא רווח התנהגותי (מתעסקים בילד, קוראים בשמו, מסתכלים לו בצלחת, דנים אתו על התפריט), עלינו לנסות להפסיק לספק לילד את הרווח הזה שמקושר לאוכל.
  3. וכן, סעיף 2 תקף גם במקרים בהם אתם אוכלים במסעדה והילד בוחר להזמין פיצה, פסטה עם שמנת, המבורגר עם צ'יפס או כל דבר אחר. הוא תקף גם כשאתם אצל סבתא שמוציאה עוגה מהתנור וגם בימי הולדת אצל חברים. זכרו שהילד יודע שהוא שמן ביחס לאחרים וזה "מנמיך" אותו מספיק. אמירה שלכם מחוץ לבית, אל מול קהל, עשויה להקצין את תסכולו ולדחוף אותו עוד יותר עמוק אל תהום האכילה הרגשית.
  4. במסגרת "מהפכת הבריאות" שהוכרזה, כדאי מאד שהורה אחד יקבע עם הילד פעילות פעמיים – שלוש בשבוע (הליכה, רכיבה על אופניים, ריצה, שחייה…). כך, בעצם, אפשר לתפוס שתי ציפורים במכה: גם מתן "זמן איכות" אחד על אחד עם הילד (רווח עצום בשבילו שגם מחליף את הרווח שהפסקנו לתת לו בדיבור על אוכל), וגם הטמעת הרגלים של פעילות גופנית.
    ואל תשאלו אותי "מה עושים אם הילד לא רוצה?", כי זה המקום שלכם להיות יצירתיים עם הילד שלכם ולפתות אותו ב"זמן אבא" או "זמן אמא"!
  5. ומעל לכל, יש לעודד את הילד ולחזק אותו בכל מה שאינו קשור לאוכל; "איך אני אוהבת לשמוע אותך מדבר עם החברים שלך, אתם מסתדרים כל כך יפה!", "שמעתי היום שוויתרת לאחיך במשחק. אני ממש גאה בך!", "איך למדת את שיר הפתיחה של התכנית כל כך מהר? אני בחיים לא הייתי מצליח", "אני מאד אוהב את הציורים שלך, תמיד יש בהם משהו מפתיע ומסקרן!" ועוד כהנה וכהנה. גם אם הוא רובץ בבית כל היום, גם אם הוא "לא עושה כלום"… מצאו על מה להחמיא ועל מה לעודד, כי זאת הבאר הרגשית שעשויה, לאט לאט, להחליף את מה שהוא מפיק מהאוכל.
  6. ובשורה התחתונה – אל תסלדו מהילד שלכם. אל תגידו "הוא שמן" בשנייה שאתם מתארים אותו למישהו זר. כבר אמרו לפני שהשינוי מתחיל מבפנים… אז תשנו את נקודת המבט שלכם. הילד שלכם הוא חכם, שנון, צייר בחסד, אלוף בחשבון, גיימר מחונן, חבר טוב, רגיש, קורא מקסים… עוד לפני שהוא בעל עודף משקל.

בהצלחה ו… לבריאות!

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *