הזווית החדה של האבא, הזווית הקהה של האימא

אחת המתנות הנפלאות שאפשר לקבל בהדרכת הורים, היא צפייה בבית המשפחה. להפתעתי ולשמחתי, עוד לא הייתה לי משפחה שסירבה להכניס אותי לביתה, והערך של צפייה בדינמיקה המשפחתית, בזמן אמת, הוא עצום!
ובכן… לאחר צפייה בעשרות משפחות בביתן, מצאתי מכנה אחד משותף (וסליחה מראש על החלוקה המגדרית, אבל טרם יצא לי לצפות בבית בו החלוקה והמגדר שונים):
האימא רואה את ילדיה בזווית קהה (רחבה) – כלומר, רואה את הילד הקטן שרוצה עכשיו לשחק אתה, ומאחוריו את ערימות הכביסה שיש לקפל, את ארוחת הערב שיש להכין, את הריבים על המקלחת שבוא יבואו וכו'.
הילד לא עומד אף פעם "נטו" מול עיניה של האם.
לעומת זאת, האבא רואה את ילדיו בזווית חדה (צרה) – הוא רואה ילד קטן שרוצה לשחק אתו. אולי הוא יסכים, אולי לא, אבל זה כל מה שיש.

רוצה לומר, שאנחנו, האימהות, חיות בתחושת "תקתוקיישן" תמידית, נעות בטבלת אקסל של מטלות, מבצעות מטלה ומסתכלות כבר על הבאות ברשימה. גם אם אנחנו אכן משחקות עם הילד הקטן שרק רוצה לשחק, אנחנו עושות זאת עם עין אחת פוזלת אל שאר המטלות.
וכך יוצא, בעצם, שהמשחק עם הילד אף הוא הופך למטלה, אחת מני רבות.

אבות, לעומת זאת, נמצאים ב"כאן ובעכשיו", בין אם הם אחראים על המטלות הנוספות ובין אם לא. הם אינם חיים בתחושת ה"תקתוקיישן", אלא יותר ברגע עצמו – האם מתחשק לי לשחק עכשיו עם הילד שלי? האם אני פנוי עכשיו לשחק עם הילד שלי?
zavit

אין כאן טוב ורע, כמובן, אבל יש כאן בעייתיות שגולשת לקשר הזוגי. אימהות רבות רואות בבני זוגן "עוד ילד שצריך לטפל בו", לא סומכות עליהם שיצליחו בביצוע מטלות הבית, מתוסכלות מכך שכל האחריות נמצאת בידיים שלהן וכל הנ"ל – פוגע בשלווה שלהן, באופן שבו הן מעבירות את זמנן עם הילדים ובאופן שבו הן מצליחות ליהנות מהשהות עם הילדים.
אבות רבים מתלוננים שברגע שהם מגיעים מהעבודה, האישה שלהם דורשת מהם להיכנס למעגל המשימות (מה שנקרא "מקלחות והשכבות"), מכניסה אותם מיד ל"קרב" ולא נותנת להם זמן ליהנות מהילדים.

אז מה עושים?
לא תמיד צריך לעשות משהו; לפעמים מספיק להבין את נקודת המבט של הצד השני, כדי שמשהו יתרכך בגישה שלנו באופן אוטומטי.
מי שכן רוצה, מוזמנת לנסות להחליט, באופן מודע לחלוטין, שעם החזרה מהגן / בי"ס, היא שותה קפה ונחה על הספה. הילד ירצה לשחק? סבבה! הילדה תרצה לשבת גם על הספה ולראות ביחד טלוויזיה? סבבה!
רק להיות ברגע. לצאת  מטבלת המשימות האינסופית, כדי להיות, בלב, עם הילדים.

נינוחות ורוגע הם מפתחות לאווירה נעימה בבית, ולפעמים מוטב שתהיה ארוחת ערב פחות מושקעת, שעת השכבה מעט יותר מאוחרת או סלון מבולגן, מאשר בית מתוקתק, אך בני משפחה מתוסכלים…

בהצלחה!

5 thoughts on “הזווית החדה של האבא, הזווית הקהה של האימא

    1. עידו

      שלום,
      מעבר להבחנה היפה בין אפשרויות הצפיה בילד פשוט נמאס נמאס נמאס להפרדה הריטואלית הקבועה ולגמרי הבלתי נכונה של האבא והאמא שהצגת כאן.
      מצחיק אותי לראות שאחרי כל השינויים שהמשפחה המודרנית עוברת והשוויון הכמעט מוחלט בין ההורים כיום (לפחות הצעירים)…את עדיין מציגה פרידגמות ישנות של אמא בעלת אינט' רגשית גבוהה ואבא חסר כל יכולת…זה כל כך רחוק מהמציאות שאני מכיר שזה פשוט מגוחך.

      1. ofrasb

        עדו יקר,
        1. כל הנכתב נכתב מתוך מה שאני רואה בבתים של משפחות איתן אני עובדת. בהחלט יכול להיות שזה תלוי מיקום גיאוגרפי או מעמד סוציו אקונומי, אבל נשבעת לך שהכל אמת.
        2. את המלים "אינט' רגשית" ו"חסר יכולת" אתה הוספת. נימת הדברים בפוסט הייתה הפוכה לגמרי.
        3. כך או כך, מדובר בבלוג אישי שלי, שמתאר את החוויות שלי והמסקנות שלי מעבודתי כמדריכת הורים. כל אחד רשאי להסכים / לא להסכים, לאמץ / לא לאמץ.
        4. אתה מוזמן להירשם כמנוי לבלוג. אני בטוחה שלפעמים כן תמצא דברים מעניינים 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *